Daf 33b
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע אַזְהָרָה לָאוֹכֵל אַתָּה אוֹמֵר אַזְהָרָה לְאוֹכֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ
Rachi (non traduit)
תניא כוותיה דריש לקיש. דאזהרה לאוכל קדש מהכא:
Tossefoth (non traduit)
תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא תגע. תימה דהכא משמע דהך ברייתא מוקמא להאי קרא בקודש ולא בתרומה ובפ' הערל (יבמות עה.) אמרינן ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע ומייתי הך ברייתא ויש לומר דהתם קאי אקראי דנגיעה דמעשר ותרומה דלעיל מיניה מקשי ואיפוך אנא צריך לחלק בין נגיעה לאכילה דתרומה ולהכי מייתי ראייה מהך ברייתא דגבי קודש נגיעה כאכילה והוא הדין בתרומה ועוד קשיא דבההיא שמעתא דהתם ובפרק קמא דשבועות (דף ז.) אמרינן בכל קודש לא תגע לרבות את התרומה וברייתא היא בתורת כהנים ובאכילה דתרומה מיירי כדמוכח שמעתא דהתם דקאי אהא דקאמר אי סלקא דעתך לתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי במגע הא ודאי בנות מגע נינהו אלא באכילה מיירי והשתא ההיא דרשא כמאן לא כריש לקיש דמוקי ליה לאזהרה לטמא שאכל את הקדש מדאיתקש קודש למקדש ומדאפקיה בלשון נגיעה אפקיה לאזהרה לנוגע בקודש ומרבויא דבכל אזהרה לאוכל לפני זריקה אבל לתרומה לא מוקי ליה כלל אלא נפקא ליה לאזהרה לאוכל תרומה מאיש איש ורבי יוחנן מוקי לא תגע אזהרה לנוגע בתרומה אבל לאוכל לא מוקי ליה ותירץ ה''ר אפרים האי דמוקי ליה ביבמות [דף עה. ושם ד''ה והכתיב] אזהר' לאוכל תרומה היינו למאן דמוקי קרא דאיש איש מזרע אהרן בזב בעל שלש ראיות ולא יאכל עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקודש כדקאמר התם ואם כן אזהרה לאוכל תרומה מנא ליה אלא מבכל קודש לא תגע אע''ג דהתם פריך לתנא דמוקי ליה בזב בעל שתי ראיות מכל מקום פריך שפיר דהא איכא מאן דמוקי ליה בתרומה אע''ג דגיורת ושפחה לאו בנות מיכל תרומה נינהו אף על גב דבאכילת קדשים מצרכינן תרי קראי חד בזב וחד ביולדת [גבי תרומה צריכי כיון דחזינן כבר באכילת קודש דזב ויולדת שוין ה''נ גבי אכילת תרומה ועוד יש לומר דבתרומה דלא תליא בכפרה לא בעי תרי קראי לזב ויולדת אלא דווקא למקדש שצריך להמתין הכפרה:

תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא מַקִּישׁ קוֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ מָה מִקְדָּשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקּוֹדֶשׁ מִדְּאַפְּקַהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה אַזְהָרָה לָאוֹכֵל מִדְּאִיתַּקַּשׁ קוֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ
Rachi (non traduit)
ומשני טמא שנגע נפקא לן מדאפקיה בלשון נגיעה:
אזהרה לאוכל. עיקר קרא מידריש מדאיתקש קדש למקדש בהאי קרא דרשינן מה ביאת מקדש דבר שיש בו כרת אף אזהרת קודש דבר שיש בו כרת והיינו אכילה דאילו בנגיעה לא אשכחן כרת ומיהו אזהרה לנוגע נפקא לן מיניה מדאפקיה בלשון נגיעה:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תָּנֵי בַּרְדְּלָא אָתְיָא טוּמְאָתוֹ טוּמְאָתוֹ מִבִּיאַת מִקְדָּשׁ מָה לְהַלָּן עָנַשׁ וְהִזְהִיר אַף כָּאן עָנַשׁ וְהִזְהִיר
Rachi (non traduit)
טומאתו טומאתו. כתיב בכרת באוכל קדש בטומאת הגוף וטומאתו עליו וכתיב בביאת מקדש עוד טומאתו בו מה ביאת מקדש איכא אזהרה ולא יטמאו את מחניהם אף טומאת הגוף דאוכל קודש תיפוק ליה אזהרה מהכא:
וְרֵישׁ לָקִישׁ הַאי קְרָא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ אַזְהָרָה לְאוֹכֵל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ דְּאִיתְּמַר אַזְהָרָה לָאוֹכֵל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ מִנַּיִן רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע
Rachi (non traduit)
לאוכל בשר קדש. בטומאת הגוף:
בכל קדש לא תגע. ודרשינן לקמן אזהרה לאוכל:
Tossefoth (non traduit)
אזהרה לאוכל בשר קודש מנין. תימה תיפוק ליה מלא תוכל לאכול בשעריך כי היכי דנפקא לן בפ' הערל (יבמות דף עג:) מעשר וביכורים דאוכלן בטומאת עצמן לוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו דאפי' טמא וטהור אוכלין בקערה אחת וקאמר רחמנא לך בשעריך תאכלנו הכא לא תוכל לאכול ובין בטומאת הגוף ובין בטומאת עצמן איירי קרא ובההוא שמעתא גופה קשה דקאמר גבי מעשר וביכורים טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ ואמאי איצטריך והלא מהאי קרא תיפוק לן תרוייהו טומאת הגוף וטומאת בשר ויש מפרש דלא מצי לאפוקי מהאי קרא אלא טומאה הנוהגת במעשר דכתיבי בקרא הילכך צריך קרא בטבול יום שמותר במעשר שמוזהר על אכילת קדשים וקשה מדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים כד.) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל למה לי מלא תוכל לאכול בשעריך נפקא הא לא נפקא לן מהתם אלא טומאה הנוהגת במעשר ואיצטריך והבשר לטמאים דטהורים במעשר ושמא קרא דלא תוכל הוה מוקמינא לדיוקא בטמא האוכל דחמיר טפי אי לאו דכתביה קרא בעלמא ואזהרה לטומאת בשר לא הוה ידענא:
דְּאִיתְּמַר טָמֵא שֶׁנָּגַע בְּקוֹדֶשׁ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה הָהוּא בִּתְרוּמָה כְּתִיב
Rachi (non traduit)
בתרומה כתיב. כדמוכח סיפיה דקרא עד מלאת ימי טהרה שיעריב שמשה שהיא טבולת יום ארוך שטובלת בשביעי ללידתה וכל ימי טוהר שלה [הרי] היא כטבולת יום וביום מ' ואחד מביאה קרבנה ומדכתיב לא תגע עד מלאת אבל משימלאו ימיה תגע ואפי' מחוסרת כפרה ע''כ בתרומה כתיב דלענין קדש עד שתביא כפרתה והכי מוקמינן להאי קרא ביבמות בהערל וכיון דבתרומה כתיב לא ילפינן מלקות דקדש ואפילו בק''ו דאין מזהירין מן הדין:
Tossefoth (non traduit)
ההוא בתרומה כתיב. הקשה ה''ר חיים מכל מקום לילקי בקודש כדאשכחן בפ''ק דכריתות (דף ד:) דאוכל חלב המוקדשין לוקה שלש משום וכל זר לא יאכל קודש אע''ג דבתרומה כתיב כיון דכתיב לשון קודש ותירץ דהתם איכא מעילה שהוא נהנה ילפי' חט חט מתרומה כדאמר גבי הזיד במעילה ובכל דוכתא ילפינן מעילה חט חט מתרומה אבל לענין שאר לאוין לא ילפינן ללקות על קודש כמו על תרומה דחטאה בשגגה במעילה כתיב ובנוגע בקודש ליכא מעילה וה''ר יעקב דאורלינ''ש לא גריס וכל זר לא יאכל קודש אלא וזר לא יאכל כי קודש הם [דכתיב גבי קודש עצמה ומתרומה לא ילפינן]:
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לְעִנְיַן טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקּוֹדֶשׁ אִיתְּמַר
Rachi (non traduit)
לטמא שנגע בקדש איתמר. לא יליף ריש לקיש מלקות מההוא קרא אלא לטמא שנגע בקדש ולא איירי בביאת מקדש כלל:
רָבִינָא אָמַר לְעִנְיַן מַלְקוֹת אִיתְּמַר
Rachi (non traduit)
רבינא אמר. הא דאמר עולא לעיל משמיה דריש לקיש בביאה מקצת:
לענין מלקות אמרה. כדקאמר לוקה בהדיא אבל לא לענין כרת דתותביה מצורע שראה קרי דכי איתקש ביאה לנגיעה לאזהרה איתקש כדכתיב לא תבא אבל לעונש לא איתקש דאין עונש בנגיעה:
Tossefoth (non traduit)
לענין מלקות איתמר. פירש בקונטרס אבל לא לענין כרת דתותביה מצורע שראה קרי והקשה ה''ר חיים דאכתי איכא לאקשויי דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה לאו דנגיעה במקצת וטמא יהיה לרבות טבול יום ועוד קשיא ליה אפילו לאו גרידא היכי דחי ליה הא בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים עשה ויש לומר דעשה שיש בו כרת חמור ודחי להו כדאשכחן בפרק תמיד נשחט (פסחים נט.) דעשה שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה אע''ג דבעלמא אין עשה דוחה עשה ואם תאמר והלא גבי עשה דמצורע דחמיר משום שלום בית ודחי עשה אפילו הכי לא דחי לא תעשה בהדי עשה כדקאמר גבי שילוח הקן (חולין קמא.) לא צריכא שנטל' ע''מ לשלחה דלאו ליכא וי''ל דעשה דמצורע אף ע''ג דחמיר כיון דליכא כרת לא דחי לתרוייהו אבל בפסח איכא כרת הכי גרסינן רבי יוחנן אומר אינו לוקה גבי חומרות דתרומה דקאמר שכן מחפ''ז הוה מצי למיחשב נמי נגיעת קודש דלוקה בתרומה ולא בקודש לרבי יוחנן ועוד יש חומרות הרבה כדפירש' ביבמות:
Rabina said: It was stated (1) [only] in respect of flagellation. (2) When Rabin came, he said in the name of R. Abbahu: It was stated in respect of an unclean person who touched sacred flesh. (3) For it was stated: If an unclean person touches sacred flesh, Resh Lakish maintains: He is flagellated; R. Johanan said: He is not flagellated. Resh Lakish maintained [that] he is flagellated, [because it is written] She shall touch no hallowed thing. (4) But R. Johanan maintains that he is not flagellated, [for] that [text] is written in reference to terumah. (5) Now [does] Resh Lakish [maintain that] this text comes for this purpose? [surely] it is required as a forewarning against eating sacred flesh? (6) For it was stated: Whence do we derive a forewarning against eating sacred flesh? Resh Lakish says: [From the text,] ‘She shall touch no hallowed thing’. R. Johanan said, Bardela taught: It is derived from the expression ‘his uncleanness’ occurring here and in reference to [an unclean person's] entry into the sanctuary: (7) as there [Scripture] prescribes the penalty and gives a forewarning, (8) so here too [Scripture] prescribes the penalty and implies a forewarning! (9) — [That] an unclean person who touched sacred flesh [is flagellated follows] from the fact that the Divine Law expressed this in terms of touching; (10) while a forewarning to one who eats [sacred flesh while unclean follows] from the assimilation of sacred flesh to the sanctuary. (11) It was taught in accordance with Resh Lakish: ‘She shall touch no hallowed thing’: [this is] a forewarning in respect of eating. You say [that it is] a forewarning in respect of eating; yet perhaps it is not so, but rather in respect of touching? Therefore the text states, ‘She shall touch no hallowed thing, nor come into the sanctuary’: the ‘hallowed thing’ [sacred flesh] is assimilated to the sanctuary. As [the offence in connection with] the sanctuary is one which involves

(1). That partial entry is designated entry.
(2). As ‘Ulla explicitly states. But it was not stated in respect of kareth, and therefore you cannot raise an objection from the law of a leper, who had a nocturnal issue where the penalty involved is kareth.
(3). And not in respect of partial entry at all — contra ‘Ulla.
(4). Lev. XII, 4. ‘She’ is a woman in childbirth, who is unclean, and she is forbidden to touch it by a negative command, which is punishable by flagellation.
(5). But not to sacrifices. And although sacrifices are more sacred than terumah, for contact with which flagellation is incurred, we do not deduce a fortiori that the same punishment is incurred for touching sacred flesh, as flagellation is not imposed as a result of an a fortiori deduction.
(6). In a state of bodily uncleanness.
(7). Eating sacred flesh whilst unclean (Lev. VII, 20): But the soul that eateth of the flesh of the sacrifice of peace-offerings, that pertain unto the Lord, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from his people (i.e., kareth). Entering the sanctuary whilst unclean (Num. XIX, 13): Whosoever toucheth the dead, even the body of any man that is dead, and purifieth not himself — he hath defiled the tabernacle of the Lord — that soul shall be cut off from Israel; because the water of sprinkling was not dashed against him, he shall be unclean; his uncleanness is yet upon him.
(8). The forewarning is in Num. V, 3: That they (the unclean) defile not their camp.
(9). Thus Resh Lakish utilizes the text for a different purpose.
(10). Since Scripture actually writes, She shall touch no hallowed thing.
(11). Scripture writes, She shall touch no hallowed thing, nor come into the sanctuary. Thus the two, being brought together in this way, are assimilated to each other. Hence this deduction is made: as the forewarning in respect of the sanctuary involves kareth, so the forewarning in respect of the ‘hallowed thing’ i.e., sacred flesh, is in respect of an action which involves kareth, viz., eating sacred flesh whilst unclean, for we do not find that an unclean person who touches sacred flesh incurs kareth. Nevertheless, since Scripture does use the expression ‘touch’, a forewarning in respect of touching too must be understood from this text.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source